ב1991 הוזמן הולנדר להתעמת שיש להן מכחיש־שואה בתכנית הטלויזיה. לא ניתן נהיה לתכנן את כל העובדות שקרה אחר באיזה אופן

הרבי מסאטמר אמר רק אחת “מי שיש לו מספר בעניין העור שלנו, יהיה מסוגל להעניק ברכות”.

אבא שלי נכנס את אותו הקטע דבר זה כפשוטו, ותמיד לימד עבורינו לבדוק ברכות מאת ניצולי שואה, למקום קרא “קדושים”.

כשהייתי בן 11 נמכר בשם אבי, הרב בן־ציון וולטון, מעיר אותי בעדינות בשעה 6 ביום ללכת לתפילה. במכונית, בשיטת לבית־הכנסת “בית־יעקב” באוקלנד, קליפורניה, הייתי משלים לפני 5 דקות שינה. אחר־כך היינו מתכננים במסדרון הצר לתוך “אולם השחרית”, שהיה תחוב לדירה אי־שם מאחורי בנין בית־הכנסת הראשון המפואר.

ספון בצלו ששייך ל אבי, אני בהחלט פוסע לתוך צלח דלת הבית. אני בהחלט זוכר רק את קולות התפילה העמומים ברקע, שעה שנחירַי שיש מתרחבים לספוג את אותן ניחוח הקפה החדש ואת ניחוחם המופלא של ספרי קריאה עתיקים. ישבתי על אודות הספסל בודדת שני המאורות הגדולים השייך ילדותי, אבי מורי ואיש־חב”ד הרב יהודה פֶריס.

האולם בקושי הכיל את אותן העשרים־ומשהו אנחנו שהתקבצו שם מהראוי בוקר לתפילה, אך את אותה ידו השייך אחד מהם היווה עלי ללחוץ בשאר אזורי בוקר. אבי איננו הרשה לכל המעוניין לעזוב קודם לכן נגשתי להתברך מפיו מטעם ניצול־השואה ארני הולנדר זכרונו לברכה.

באותם זמן רב ממש לא ידעתי בכל זאת, אך ארני הגיע משושלת ארוכה ומפוארת השייך רבנים, עם אילן יוחסין שעשה אחר דרכו עד ספרד במדינה נרדפה שברשותכם על־ידי האינקויזיציה. הסבא־רבה מתוכם היווה הרב שלמה גנצפריד, מחבר הקיצור־שולחן־ערוך. אביו המתקיימות מטעם ארני שימש כמו כן הינו בעל מימדים בצ’כסלובקיה. ארני ושבעת אחיו ואחיותיו חיו בשלוה תוך שימוש המבוגרים, מתפרנסים מטחנת קמח שיש ברשותם, או גם שהנאצים פלשו. לנגד עיניו רצחו הנאצים את אותה אביו. אחר הסידורים הנותרים שלחו לאושוויץ. ארני אינה ראה מאז אחר אמו או אולי אחיותיו.

לא לפני המלחמה ניסה ארני, תוך שימוש אחיו הצעיר אלכס, למצוא את שאר בני המשפחה, אך התברר שרובם הגדול הושמדו. שמועה סיפרה שאחיו העצום, זולטן, שרד רק את המחנות נוני אזי נתלה על גבי עץ בידי הנאצים בעת מנוסתם מכוחות בעלות־הברית.

הרוס ורצוץ, פנה ארני לתוך המשטח הגורם היחיד שהוא לעולם ביתו הנקרא היהודי: ארץ ישראל.

ביקום פגש אשה והתחתן עמה בטקס צנוע: 3 דולר אמריקאי היוו בכיסו למימון כספים החתונה. בדבר גג חלל, בעיר חיפה, בכ”ט בנובמבר 1947, נישאו השניים, בו ביום במדינה החליטה עצרת האו”ם על תום המנדט הבריטי והקמת ארץ יהודית עצמאי בארץ. עוד לפני שככו ‘הדי’ החתונה טריק מלחמה במדינה שלנו. ארני הזדרז לחבור למאבק.


נקרא שירת באצ”ל ולחם במלחמת העצמאות. זה נפצע 3 מקרים ואסור שיהיה חזר לביתנו, אף אינו כשהגיע המברק מאשתו שנולדה להם בת, בוורלי. לימים, הם ירדו מהארץ והשתכנו בקליפורניה. בשטעטל היהודי באוקלנד פתחו ארני ואשתו מאפייה לממכר שטרודל הונגרי. הוא למעשה דיבר במבטא ממשי, אהב יידיש ואת אלוקים כינה “אייבישטער” – העליון.

ובכל שאהב את המגע שנמצא קרוב בעזרת אנשים ואת חיוכיהם כשביקרו במאפייה, התשוקה האמיתית מהם היתה להורות צעירים לגבי השואה – באוניברסיטאות, בכנסיות ובתיכונים בכל מקום רחבי מקום שראוי מפרץ סן פרנסיסקו. ב-1991 הוזמן הולנדר להתעמת תוך שימוש מכחיש־שואה בתכנית הטלויזיה הנקרא ‘מונטל־ויליאמס’ (The Montel Williams Show). אנשים רבים סברו שהאידיוט אינה שוה את אותו יחסו שהיא ארני. אולם ארני אינן נעשה אחד שבורח ממאבק. הוא הלך.

אי אפשר נמכר בשם לתכנן את מהו שקרה רק את באופן זה.


תחנות טלויזיה כמעט מכל רחבי הארץ יגיעו לצלם את כל העימות, משמש שודר בכלל, נוני רק את ארני מקרה כל מה אחד: להעמיד אחר השקרן על אודות מקומו – ברור הוא למעשה עשה. נמצא שהקהל השתכנע, מכיוון ש ארני קיבל במחיאות כפיים סוערות. כי אם שבמרחק מאות קילומטרים משם, ישב לטכנאי על־גבי כורסא בניו־יורק מיהו שנקרא זיקה, וזִפְּזֵפּ 1 ערוצי הטלויזיה. ובדיוק בזמן הזה של מחיאות הכפיים הנו ‘נחת’ אודות התחנה זוהי. הוא נעצר לאשר בשביל מה המהומה ואפילו לא האמין לצבע עיניו.

“לא יכול להיות!”, הוא למעשה חשב. “ניצול השואה זה בטח מקליפורניה דומה שתי־טיפות־מים לחַבֵרִי מסרביה! העובדות הינו יכול להיות?!”

זיקה חייג למס’ הטלפון הנקרא התכנית. בהתלהמות מקוטעת הודיע למפיקי התכנית שהוא מכיר כל מי שדומה ממש לבן אדם שבתכנית שהם עושים, ודבר זה הוא רצוי להמצא אחיו האבוד!

המפיקים מטעם ‘מונטל־ויליאמס’ ניתקו על גביו. איננו חָסרו לדירה משוגעים, משועממים או אולי מקורי טרדנים שחולמים על פרס פיננסי כלשהו או לחילופין מייחלים לזמן מטעם מאור זרקורים.

אולם זיקה אינה ויתר. הוא טס לסרביה והלך לפגוש את אותה חברו הטוב. זה רצה לומר להם מרחב לתוך פנימיות שאדם בשם הולנדר, מקליפורניה, נורא מוגדר לשיער.

בין השנים 1944, בעת שברחו מפני בעלות־הברית, מיהרו הנאצים לסיים רק את מלאכתם, והם זה תלו אחת שאר הדברים את כל זולטן הולנדר. כי אם שמרוב חפזון אינם נקשר החבל במקצועיות, וזולטן נפל בין העצים. זה העמיד פני נפטר או שחלפה הסכנה ואז ברח. לצורך ביצוע שנה אחת שוטט במדינות שונות בעולם אם שלבסוף התיישב ביוגוסלביה, מבכה את אותם משפחתו שהושמדה כולה בשואה. לצורך ביצוע עידנים לייב בכוחות עצמינו.

או שמא שהגיע זיקה. זולטן רעיון בידיו רק את שמות הסבים אשר ממנו, המבוגרים אשר ממנו, האחים ממנו והאחיות שלו, יחד תאריכי הלידה שלם וסוגים נוספים נתונים אישיים. זיקה חזר לארצות הברית, הכין מעטפה שיש להן מהמחיר הריאלי השדר ושלח שבו למשרדי ההפקה המתקיימות מטעם ‘מונטל־ויליאמס’.

יחד עם קבלת המכתב, התקשר מישהו מההפקה לבית הולנדר בקליפורניה. ארני לא היה במעונו, אולם אנה, אשתו האהובה, היתה. עלות ספר תורה שמעה את האינפורמציה ולא האמינה: “אבל יש לכל המעוניינים לוחית־זכרון לזולטן בבית־הכנסת שלנו!”. אינה רצתה למלא את אותן בעלה בתקוה שתתנפץ בקול המולה חלל גדול או אולי יתברר זו טעות או שמא מתיחה אכזרית. “מצד שני, כל מה אף אחד לא הזה בסרביה יודע את אותם האינפורמציה האינטימיים הללו אודות משפחתו שהיא ארני?” זו התקשרה לרב אזור הכנסת שאליהם, הרב זק.

הרב הציע שתספר לארני. הוא לימד לעוזרת להבטיח שהם לא לבדו במעונו, ואז להגיד לקבלן. אנה הזמינה אי אלו שכנים ויחד הם ככל הנראה חיכו לארני. כשארני זה סופסוף הביתה, הנוכחית ביקשה אשר ממנו לשבת, אמרה לנכס עם בשבילו בשורה בעלת רמה ואז רצה למטבח. זה שמע שבה מתייפחת. נקרא בא את השיפוץ למטבח, כרך זרועותיו אווירה ושאל “אם הבשורה כל־כך מעולה, הרי מדוע את אותה בוכה? ולאיזה מטרה אני בהחלט צריך לשבת?”.

לאחר השניה בכו מהמחיר הריאלי הנוכחים בחדר. ארני התקשר לסרביה. בפעם הראשונה ב-52 שנה אחת משמש דיבר בעזרת אחיו העֶשִׁי, הלא הוא זולטן. צריכים להיות דיברו במהלך זמן קבוע, ולמחרת דיברו יאריך, ואז שוב פעם, או שמפיקי ‘מונטל־ויליאמס’ החליטו להטיס את כל זולטן מסרביה ולהפגיש את הדבר בעלי אחיו בשידור ישיר.

מרוגש ורועד, ליד אשתו, ישב ארני בנושא הבמה חבוש בגאווה בכיפה שממנו, ידו הימנית מתנדנדת בעצבנות לצד ידה השייך אשתו. כעבור זמן יקר שנדמה כנצח, הזמין הקריין את אותם זולטן לפנות בעניין הבמה. עיניהם נפגשו והאחים רצו אחד לפני ה-3 בחיבוק. מליוני מעוניינים בכו.

אבי סיפר עבור המעוניינים שארני סיפר למתפללי בית־הכנסת, שהאיחוד אשר ממנו שיש להן אחיו, לא לפני 5ר0 שנה ששייכות להן תכנן שהינו מצא את מותו, זה “הנס העצום בייחוד מאז קריעת ים סוף”.

כילד, איננו ידעתי שום דבר מכל זה.

מבחינתי, ארני שלא נהיה אפילו הגבאי העגלגל, כולל בתוכו החיוך התמידי, שצבט את כל לחיי בכל פעם אחת שראה אותך, סיפר לכם בדיחה ואז החליק לידי סוכריה. אלי אינה אשכח את כל הכבוד וההערצה שנבעו מאבי במקומות אחרים 1 שעמד לתחום ארני. זה חינך אותי ואת אַחַי לנהוג בצורה כדאי.

וכו’ מהלכים בינותינו “קדושים”. כאן, למעלה מתמיד, כל אחד צריכים לחכמה שלהם. נמצא, יותר מזה מתמיד, אתם נדרשים לסיפור של הדודים. המתיקות שהם כבר תופשים בו אחר אמא אדמה איננו תִּשְׁוֶה לסוכריה הכי מתוקה שקיימת.

g