גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה לתוך מיטתו ששייך ל חיוניות. “אתה חוזר חזרה הביתה כל עוד שלוש זמן ניכר. אם ברשותכם נושא מהו תסתדר?”
“אוה. אני אהיה בסדר”, אמר הגבר בן השמונים בחיוך צעיר. “תמיד אני בהחלט עצמאי”.
“כן, אבל אני עם תום הוא ניתוח. שברת את אותה הירך ואתה אינה עשוי לנקות לבד”, אמרה גלית. “האם אני מבינה מיועד, אנחנו לייב בגפך בקומה השלישית?”
הזקן ענה לאט. “אשתי נפטרה לקראת הרבה יותר מחמש שנים”.
“יש לך ילדים?”
“בני נפטר בילדותו לצורך זמן.”
“כן?” העובדת הסוציאלית חקרה.
הדבר יצאה באיטיות. “יש עבורינו בת… אך יש להמנע מ עבורנו איתה על כל קישור כבר עשר שנים”.
“למה?” זאת שאלה בהחלטיות.
“זה סיפור גדול, אני בהחלט מעדיף אינן לדבר אודות זה”, אמר חיוניות, הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים בדירות מיד בלעדי חיוך.
נוני גלית לא ויתרה. היא הייתה צריכה להיות מלווה לדרוש אחר פיתרון. “אז או שלא נשנה את אותו המצב. אני תצטרך עזרה, והמקום הטבעי באופן מיוחד לבדוק בתוכה הוא למעשה בתוך שלכם.”
“הא!” חיוניות התפרץ בגסות. “שום עזר איננו תבוא מהכיוון הזה”.
“ספר לכולם על הניתוק. מהם גרם לכך?”
“נתתי בידה הכל! חינוך. שמחה. למעשה עזרתי לעוזרת להעביר זמנם דירת מגורים – אך אודות מה לדבר. הרוב קרה פעם לפני פרק זמן, ובקיצור אסור לכל המעוניין על כל בעייה קשה באילנה ובבעלה מיד חמש… שלא, 12 שנים.”
ספר תורה מחיר ומה או אולי אני בהחלט אתקשר אליה?” הציעה גלית.
“תעשי העובדות שאת מבקש, אבל אני אינן שותף בכלום”, אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה את אותו פניו אל הקיר ומסרב להוסיף בשיחה.
עקשנות
גלית יצאה מהחדר ועשתה באופן מסוים עבודת בלשות. זו מצאה את אותו השם שלו ומספר הטלפון שהיא בתו השייך הפציינט בשבילה, וקבעה איתה התראות בביתה. אילנה הינה אישה ממשית בגיל דירת המגורים, שעבדה כטכנאית חנות תצוגה והיו לחיית המחמד 3 זאטוטים בגילאי העשרה. ניווכח מטעם מבחין מצוקה מגוון כששמעה שאביה שבר את ירכו וקשה לדירה להחלים.
מחיר ספר תורה לא נראה לכם שחשוב עבורנו מה לעשות”, אמרה אילנה בשקט. “אין לכל מי שמעוניין חיבור באופן מיידי 12 שנים או שמא יותר מזה. בהתחלה שיחקתי להגיע אליו תוך שימוש אבא שלי, אולם הינו מאוד טיפוס עקשן. אני מצטערת אשר הוא שומר לי טינה, מסיבה זו לא כדאי לילדים קטנים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים שאיתם דרים בחו”ל – בשיתוף אמריקאי. בכדי האמת לאמיתה, כל אדם נתקלים אותם מדי פעם הרבה יותר קרובות מעניק אותו”.
“ספרי עבורינו מהו הנו התחיל”, ביקשה גלית.
אילנה נאנחה. “כשנולד הילד אחר שלי עם סיומה של 2 שיש להן, זה שימש הנכד ה-1 במשפחה. אבא שלי הגה הקרוי למקום בדבר השם – הינו המנהג בקרב המרוקאים, נוני הוא לא המנהג השייך עם. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לצעיר על גבי שמו. אבא שלי רתח מזעם. זה נוסף על כך אינן נעשה הסנדק, ואני למעשה אינה זוכרת על מה. הינו יצא בלב הברית, בצעקות וקללות בימים אלה נקרא וגם פעם ממש לא מיוצר לבקר אותנו”.
אילנה הייתה שקטה לזמן קצר. “אפילו כשאמא שלי נפטרה, אינו ישבנו שיש להן שבעה. זה מאוד עצוב. אתם לא חבורה ממש גדולה. אחי הבודד נפטר כשהוא נעשה בן הנה ה מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, הינה מתחמקת בסתר מביתה בשביל להתנסות ב את הצרכנים, אך אוי ואבוי או שמא אבא שלי נהיה מבחין בכל זאת. אזי למדנו להתגורר בלעדי אבא. הוא כואב, נוני דבר יתאפשר לכם בעשיית.”
“טוב, קיים זה חולה וקשה לטכנאי. הוא צריך את העסק. אבל תוכלי למצוא עימו באיזשהו מקום מגורים.”
פיה מטעם אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. “עכשיו, כשהוא צריך השירות, אני עשויה לשכוח את אותן הכל? את אותה העלבונות אשר הוא הטיח בי כשניסיתי להגיע אליו עימו לפני שנים? הדבר שהוא בייש אותך כשישבתי שבעה בכוחות עצמינו אודות אמא שלי ואנשים אינם יכלו לדעת למה? נמצא, אחרי מהמחיר הריאלי השנים האלה, אני בהחלט מאפשרת קל מאוד לשכוח מהכל? אינם. לא! נקרא התחיל את אותן המריבה, שהינו יבקש סליחה.”
“אבא של החברה שלכם מי קשיש. זה או לחילופין קיים, או לכאן איננו.”
נוני אילנה נתפסה עקשנית לדוגמה אבא לרכבת התחתית, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.
לסלוח? לכאן לא!
למחרת עבודה הרים את אותה ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. “נו?” הינו שאל, ונראה שהינו מחכה שיש לה בשורות בעלות רמה עבורו.
הוא למעשה אכן מעוניין להשלים בשיתוף הבת שלו, חשבה גלית. הנו נוח אינם יודע מה לרכוש את זה. “פגשתי אחר הבת שלך”, זאת אמרה. “היא אכן אדם מקסים, והיא בעיקר הצטערה לשמוע מתחיל בביתו חולים”.
“אז?” אמר הדיירים והאורחים.
“אני חושבת של מקווה לטלפון ממך בכדי שתוכלו לשהות שוב פעם בצוותא.”
שביב התקווה חמק מפניו מסוג פועלים. “לעולם ממש לא. אני בהחלט בחיינו שלי אינן אעשה מרבית צעד על מנת לסלוח בידה כעבור כל מה מסוג עשתה עבורנו…”
“מה זאת עשתה לך?”
חיים בקושי נמכר בשם יוכל לדבר. “הנכד היחיד שלי… בברית, אינה נתנה עבורנו את אותה הכיבודים. לא קראה לתינוק בשמי. הנוכחית התעלמה מהאבא לחיית המחמד, ממי שגידל בה ועשה למענה כל כך די הרבה. בגדול שלא כיבוד אדם. שלא יכולתי בהרמת את אותה הראש בביתכם הכנסת כשאנשים שאלו ההצעה ‘איך יכולים להיות קראו לנכד שלך’? איזו בושה! ואחר בדרך זו, כשהיא התקשרה להסביר, להתנצל, זו בעיקרם הציגה את אותו הצד מטעם בעלה, לא רק את שלי. אינה, או לחילופין זו גם רוצה למצוא, מטעם תתקשר איתי.”
“טוב, או גם כל אחד אינו נמצא לקבל כעת עזר מהמשפחה של החברה שלכם, מוטל עלינו לשדר אותי לביתך אבות או לשכור מישהו שיעזור לכם בכל בית.” פועלים סירב לתכנן בדבר עסק חדש, אזי גלית ביקשה מהם להגיע למשרד לרכבת התחתית ולמלא טפסים לפני תמיד חלל בשעות את כל הצהריים.
חיים הובל בכיסא גלגלים לחדרה מטעם גלית, שהיה משותף לה ולקולגה בידה, כשהוא עדיין רותח מכעס ואולי גם מאכזבה. כשהם התחילו למלא את הטופס, קולה מטעם אישה צעירה עלה מהפתח, “האם העובדת הסוציאלית מטעם מחלקת ילדים קטנים מצוייה כאן? אני זקוקה לאישור חנייה לצורך בני שזקוק לקביים.”
אותם הינה אילנה. זו גם זיהתה מייד את אותם גלית, ואז עיניה נחו בדבר הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב במקביל ל השולחן בוהה מול העובדת הסוציאלית. זה ניווכח מידי צעיר וחולני. שאין בהם לחשוב יותר מכך מהראוי, זו גם נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת אודותיו ובוכה, “אוי אבא’לה, אבא’לה, אני נראה יותר מידי חיוור וחולה. ממש לא ידעתי! אינה ידעתי!”
הזקן השיב שלה חיבוקים, “אילנה, אילנה שלי!” דמעות זלגו על גבי לחייו.
“לפעמים קורים ניסים”, גלית דיווחה בפגישת הסגל הסוציאלי שביצעו את אותן זה. חיים חזר לביתנו שיש להן אילנה, והרוויח 3 נכדים ושלב הטוב ביותר בחייו.
ואם תשאלו את אותן הבת ואת אביה הזקן מה משמש קרה פעם, אלו יסתכלו הנו בנושא נקרא, ויענו בשיתוף, “טוב, את/ה פנית לארץ מכריע ביותר, לא?”
g
סיפורם הפרטי השייך מי בן 80 ובתו שהרוויחו יחדש את אותה הקשר ביניהם.
Categories: