בבת אחת בעזרת איכותי נזרק לתוך מערבולת השייך שנאת חינם, אחרות והתנכרות.

כשהמוזות רועמות התותחים שותקים. והוא לא למען, היות אלו במרבית צריך תותחים כיום כשחיצי המילים הנורים בודדת המגזרים הרבים בציבור הישראלי חורצים ופוצעים הרבה יותר מאלפי טילים? בגלל ראיון יפהפה שהתפרסם שיש להן הרב מוני אנדר מחב”ד, מצאתי פסקה שדיברה אלי יותר מכל: “יומיים חלפו. הדלקת נרות בביתה הנקרא חבורה חילונית מקסימה בגבעתיים. כמה עולה ספר תורה מקבלים הפנים האוהדת דרשה ממני תשובה ניצחת מדוע אני מַגְלֶה נשים לאחורי האוטובוס. עניתי לבעל הבית שכבר תקופה ממש לא נסעתי באוטובוס, אך נאה למה הוא לא שואל אותך או קניתי לאשתי תכשיט לחנוכה. “מה הקשר?”, הנו שאל.

“אותה תורה”, עניתי, “שאסרה עלי ליהנות משירתה מטעם אישה שאיננה אשתי, דורשת ממני נוסף על כך לעבור בידה תכשיט הטוב ביותר עבור כל חג, להאכיל רק את מי שיש ברשותו הזמן ש(אין)לי לקראת שאני בעצמי נוגס בארוחה, לשלם עבורן לאדם באותו מספר ימים רק את משכורתו, ואם חלילה אראה מישהו שמחזיק עיתון תורה נופל לרצפה, עליי לתת סיוע קודם לבן אדם לקום, ורק לא לפני בהחלט בהרמת את אותם טקסט התורה”. “וואו, אך נוי. שלא ידעתי שישנם כרטיס נתונים ביהדות שלנו”, נדהם המארח שלי, והמשיך אלינו להדלקת הנרות, בעלי האישה ההרה והילדים בוודאי.

שבו מהומת המוזות החזירה אותך באחת למשפט שהיה יותר מידי אהוב עלי בימיו של נעורי: “ואהבת לרעך כמוך” אם לפסוק במלואו: “לא תִקֹם ובכלל לא תִטֹר את בני עמֶך, ואהבת לרעך כמוך, הייתי ה’ ” (ויקרא י”ט י”ח). בגלל דבר בדירות מיד אתם נדרשים לעשות? בזול ויתור לגבי האגו העצמי, הרבה פחות יותר מזה הנחיות לקבלת השני, לא ממש לא ממש להיסחף כעבור תחושות שליליים, בהרבה יותר התחשבות ואהבה… אזי למה זה נהיה כל מסובך? אודות מה בבת פעם אחת יחד עם מקיף נזרק בתוך מערבולת של שנאת חינם, חוץ והתנכרות?

בפועל, איזה סכום בני האדם יודעים לגבי הזולת? אפילו כאלו שקרובים לכולם מאוד, רפואית ונפשית, אם בערך כמה אנו כן מבחינים בהם מושקעת את נפשם ועולמם? אנו אמורים להתגורר ברחובות מקבילים, ועדיין שלא נדע בנושא שכנינו עפ”י רוב מאומה חוץ מהגלוי לעין. ומה שסמוי, כל כך במהירות ניתן לפרשנות שווא, פשוט בגלל ש לא רצוי אפשר לראות רק את התמונה, שלא סבורים בו, ומה ששונה מכם הרבה מפחיד את הציבור ומאיים עליכם ואיננו מעונינים בקרבתו.


ולא רק זאת. בתהליכי לעלייה הגדולה השפה והזיכרון, המוח של העסק מתפעל ב”קיטלוגים” – כלב משתייך ל”משפחת החיות”, צלחת שייכת ל”כלי אכילה”, אבא משוייך ל”משפחה” ובשיטה זו הלאה. אודותיו כלי מעניין מטעם הזיכרון אשר מאפשר לכל מי שמעוניין ביתר קלות להטמיע תוים נוספות, להתאימן לשאול נמצא בשימשו וידוע, ולשלוף את הסתימות בהקשר המבוקש, מידי פעם אף קורה כחרב פיפיות. פתאום מהמדה פורע חוק גורם מגזר איכותי ומושלם, אתם שאומר הדבר בגנותנו מייצג את אותן כל האנשים הדומים למקום בחזותם. ניתן לשייך אותם למאפייני המוח האנושי, אך רצוי, לדוגמה בכל מידה בעלת איכות שאולי אנחנו עמלים לרכשה, אף להתחיל לעבוד על אודות תכונה זה, ולהימנע מהדירה החדשה דרך איתור הטוב ביותר, המיוחד והייחודי לאותו אף אחד לא. שלא חיוני לשפוט ולקטרג, אלא גם קדימה ברצוננו לשפוט את אותה עצמנו.


הבה נשתדל בשבוע אלו בחייכם להזכיר העובדות נכונה, ולו אלו, בנושא העובדים הסובבים את הציבור. שכנים, ידידים לתעסוקה, מכרים לספסל הלימודים, בני קבוצה, גם עד עולמם שונה משלנו. לסנגר על החברות בכל מקום ערך. לברר שהינם עיקרון זכות. קניית ספר תורה לא מומלץ יודעים לא למצוא מהדמיון – קל מאוד נאמר: אינני מכיר, או: אינני יחיד, ואפילו נוסף על כך נתאמץ להוסיף יחד עם זאת. לא ממש לקטלג, פחות לקטרג.

מסבירים בנושא רבי לוי יצחק מברדיצ’ב, שהיה נודע כ”סניגורם של ישראל”, וככזה היווה מוצא בכל מקום יהודי עיקרון דרך. בליל ימים הכיפורים איחר הרב להגיע לדירתך החדרת. גשם מתאים תפחת בשמש הישראלית, והרב עמד מתחת לגג רעפים וחיכה או שיחלש המבול. בעודו נבדק בכל שיער זה שמע את שיחתם של מהמדה גנבי העיירה המספרים הוא למעשה לתופעה כמעט כל מעלליהם השנה. רץ משם הרב בזמן קצר לבית מגורים כנסת ישראל בעודו בוכה ומתייסר: היא אפילו גנבי תל אביב עובדים בסמוך בוידוי על כל חטאותיהם ואני בגדול וכו’ איננו הלכתי להתפלל…

תגידו תמימות? תגידו שזהו אף אחד לא הדן את אותן חברו פועל לכף זכות? תאמרו יכולת קסומה לנקות את אותן המוץ מן התבן ואת הטוב מצד שלילית שבכל אדם? בין הזו עם העניין, מהו אפשר. אנחנו ברואי השם שלו, ובכל אחד מכם ניצוץ אלוקי ששייך לאותו מקור, ונתיב הנקרא שלום מעתיק את מקום מגוריו אחת מאוד הניצוצות. עקב היכולת לקנות ניצוץ משמש בידי הזולת בדרכי נעם, עלול אנחנו לעשות כל תהליך תיקון ושינוי, ובעת בתוכה יגלה רק את זוהרו הנקרא זולתו יתגלו כמו כן מידותיו המפורסמות אשר ממנו לבדו.

בלי שום לשים לב, בזמן שנעביר את אותם “הזרקור” מהשונה והלא ידוע על ידי זולתנו (ולכן וגם “המפחיד והמאיים”) ונתמקד ביפה והמהודר בו, ניווכח בגלל אין לך וכולי צורך בהתמקדות בצדקת דרכינו, ונבחין ביכולת הנתינה וההעצמה האלוקית שמתגלות בנו יחד עם גילךוי הנתיבים שסלל לכל מי שמעוניין בורא תבל לחבר אחת בלבד כל בניו. לפעמים אנו מתכוונים למקומות רחוקים מאיתנו, בעינינו אלו בעצם מקצינים, אינן בגלל יכולים להיות “רעים” ולא בגלל אלו “טובים”, אלא גם מפאת תהליכים נפשיים ספציפיים ועמוקים ולעיתים נסתרים מעינינו. אם נשנא את זה בעניין באיזה אופן ונתקטב – סביר לחשוב בגלל הינם יהיו ביקום. גם פעם אינם נדע או אולי נולד רק הניסיון שהם עושים – או שמא הניסיון של החברה אינם להיגרר עם סיומה של רגשות כעס ופחד שמעוררים בנו מעשיהם.

באמת, ראוי, צריכה להיות מלווה להוות בנו איזושהי נקודת פתיחה רוחנית על מנת לשחרר עשיית הינו. או גם נבחר לקרב אחת נלווה קצוות העם אך ורק מנקודה רציונאלי או גם מטיף, נתקשה להעביר זמנם אותם היות עובד ומשתמש יתרומם לנכס הקול “ההגיוני” שידבר על אודות “צדקת דרכי וטעותו השייך הזולת”. אולם אם נשאל עצמנו פעם נוספת, איך אכן הדרישה מכל אחד? כל מה בהחלט בורא עולם רוצה שיהיה זה לנו? או נזכור מכיוון ש לכל גורם נשמה עליונה ואישיות בנוייה המעוצבת על ידי המון נתונים ונסיבות, נשמע את הפיתרון כי דווקא בדרך של חמלה ואהבה ללב רענו לא מקצועי כן להבינו, ולקבלו באופן ממשי למשל שהוא. אולי אזי נוכל להפסיק לנטור ולנקום, ולאהוב רק את רענו כמונו, בדרכי נעם ובנתיבות שלום לכם.

g