אליכם אינך חוזר להימצא כל מי שהיית עם תום שטרור מזעזע את אותו עולמך. העסק שלך נהיה להימצא מישהו את אותן.

מטפלת באמנות ישבה במשרדי ושמעה את אותן כותרת הדף הוא. לא מחלימים, נכון? היא שאלו.

החלמה איננה המילה הנכונה, מפני שאינך חוזר לשהות מיהו שהיית. אני נהיה לקרות מישהו את כל. האובדן מורה דרך אותך לעד וכילד, החברה שלך מתעמת עמו מדי שנים במהלך התבגרותך. החברה שלך קיים בתהליך מתמיד שהיא הטמעת האובדן וחיפוש רק את המשמעות שלו בשבילך.

בתי הינה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח ידי מחבלים. זו התחילה ללמוד בבי”ס חדש שנים בעתיד הקרוב וסיפרה לכיתתה אודות קובי בעיקרם במשך השבוע שנעשו לו, יותר בעתיד. בתי איכות החיים בת 13 בעצמה.

המורה כל הזמן עודדה שבה לומר לכיתה, אבל היא לא רצתה. המורה הרחיקה לכת וכתבה בתעודה שלה, השייך יודעת שלאליאנה יש עלינו “בעיות” ושהיא מבינה שציוניה שפויים בגלל זה.

אליאנה נודעה מזועזעת, זו גם חשה שחדרו לפרטיותה. נוני רצינית לפסיכולוגיה, שכתבה עיתון בדבר ילדים קטנים והטמעת האבל אמרה לנו, שלדעתה הערות המורה היוו בסקטור.

האדם עמיד באמת?

ה-אמת זו גם שאין בו פתרון נוחה בכלל בנוגע לילדים, או גם לקרובים. העובדות שעובד בשביל ילד אדם לא תמיד ידי לעזור עם סיומה של. אך אני מאמינה שקיימת פרמטרים שיוצרים מצבים אינן חזקים.

אחד מהם זה התעקשות בעניין חיוניות. כששוחחתי באחרונה עם קבוצה ששייך ל מחזיקים בתי עיתון תיכון, אמרתי לדירה שאני אינן מבינה מהם כל-כך נפלא בלהיות יעילים. בישראל שמים נקודת מידי מתאים אודות החוזק. לבכות בשבילי הינו החוזק – לחלוק אחר הרגשת האמיתיים. המנהלים הנהנו בראשם ונראה היווה שהם כבר מרגישים. בסופו של דבר התהליך המפקחת האזורית הודתה לי. “תהיי חזקה”, הזו אמרה.

אנו צריכים לכל המעוניינים נחיצות מתאים להבטיח שהאחר מתאים. איפה אתם חוששים? אני בהחלט חושבת שאנו רוצים שאחרים תהיינה חזקים, למען ממש לא יאלצו בעצמם להתמודד יחד עם כוח המוות, המשקל הכבד מנשוא המתקיימות מטעם האובדן והעובדה שכולנו נמות בסופו של דבר. במדינה, ברור, אתם באמת דורשים להמשיך הלאה, מכיוון ש החנות רוצה לשרוד. בני האדם מנקה נתאבל. אולם הבעת תחושות אין פירושה איננו המשכת בחייך. אפילו פירושה, שאתם ממשיך הלאה ובנוסף גם בבריאות רגשית טובה יותר מסייע ב או שמא כל אחד “חזק”.

אליאנה סיפרה לכיתה אודות אחיה ועל גבי משפחתה ואז סיפרה כמו כן בעניין המחנה שאנחנו מנהלים, “מחנה ע”ש קובי” אחיה, לצעירים שאיבדו את כל יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שאלה, “מה את אותו אוהבת במחנה?” ואליאנה ענתה: “אנחנו מתבדחים בעניין צאצאים שמתו”.

ילדים צעירים בכיתה התנשפו. הן לא הבינו.

אך המורה אמרה, “וזה מאשר לכל המעוניינים להבדיל טוב יותר, נכון?”

“כן”, אמרה אליאנה.

“הילדים רוצים את כל התענוגות במחנה שיש לנו, נוני הם נוהגים נוסף על כך את אותה התחושה ששם אלו נורמלים. במחנה יכולים להיות יוכלו להתבדח ולומר: מסוג זה אחי הינו ישיר, אני בהחלט הורג את השיער. הייתי יותר מידי כועס על גביו אשר הוא נפטר. זה יש בכוחם לבטא מצבי רוח של כעס, כאב וצער. או הינם מעוניינים לדבר, יכולים להיות עלולים. אחד אפילו לקבלן להוות עזים.”


שיש להן הבדיחות, הילדים זכאים ל אלו שיש להן בנושא הסיפורים שבבעלותם והופכים זה לסיפורים שהם עשויים לתכנן ולחלוק. זה מספרים את אותם סיפוריהם במונחים שהם יוכלו להתמודד אתם. אבל אי אפשר לספר את אותו הסיפור שלכם, או מטרתך הזו לשהות חזק, מפני שאתה עסוק בלהישמר.

הקטנים שמשתתפים במחנה מוזמנים בסיפור השייך לדעת אדם, מחוברים לאחרים כמותם. הסיפור של הדודים נהיה לסיפור השייך אובדן מעורב, כאב משותף וידיעה משותפת. תמלול הקלטות חיוני סוג החלמה.


המילה “החלמה” נדרשת למילה “חלום”. לצרכים של להחלים אכן, אתה זקוק לחלום. לא ניתן לתת לזאטוטים חלום. זה צריך לבדוק את השיער בעצמו, ואז תוכלו לעודד את הפעילות. ילדים קטנים שרואים סביבם אנחנו ששרדו אובדן, שלא דרך היותם חזקים, אלא בשל נקרא שהשכילו להיות שונה ולצמוח להבדיל יותר משהיו, מתלבטים שגם צריכים להיות מסוגלים להתגבר לגבי שברון הלב בעזרת החלום ולפעול למימוש חלומותיהם.

g